נושא החלונות הכהים ברכב מעורר לא מעט שאלות: אילו חלונות ניתן לצפות, מה ההבדל בין חלונות הצד האחוריים לשמשה האחורית, והאם אחוז הכהות הוא שקובע מה מותר ומה אסור.
במרוול ציפויים אנחנו פוגשים את הבלבול הזה באופן קבוע. לכן לדעתנו יש מקום לדיון על מודל ברור ופשוט יותר להסדרת ציפוי חלונות לרכב בישראל, כזה ששומר על בטיחות הנהג ובמקביל יוצר כללים ברורים לנהגים, למתקינים ולגורמי הבדיקה.
חשוב להדגיש: מדובר בהצעה לדיון של מרוול ציפויים ולא בשינוי חוק שאושר או בתקנות חדשות שנכנסו לתוקף.
למידע על המצב החוקי הקיים ניתן לעבור למדריך שלנו בנושא השחרת חלונות לרכב – מה מותר ומה אסור לפי תקנה 356ד?.
אחד ממקורות הבלבול הוא המונח "חלונות אחוריים". ברכב קיימים חלונות צד אחוריים, שמשה אחורית ולעיתים גם חלונות קבועים נוספים. מבחינת הנהג כולם נמצאים בחלק האחורי של הרכב, אבל מבחינת התקנות לא בהכרח מדובר באותו דבר.
גם השאלה "כמה אחוז מותר להשחיר?" אינה מספיקה בפני עצמה. בישראל יש חשיבות גם למיקום החלון ולעצם התקנת חומר הציפוי, ולא רק לרמת הכהות.לכן מערכת ברורה יותר צריכה להסביר לנהג מראש מה ניתן לבצע בכל חלק של הרכב.
למידע נוסף ניתן לקרוא גם: כמה אחוז מותר להשחיר חלונות ברכב?.
לדעתנו ניתן לחלק את הרכב לאזורים ולהגדיר לכל אחד מהם כללים ברורים.
בשמשה הקדמית הבטיחות ושדה הראייה חייבים להישאר בראש סדר העדיפויות. כל הסדרה עתידית צריכה לשמור על ראייה ברורה ביום, בלילה ובתנאי מזג אוויר שונים.
גם כאן יש חשיבות גבוהה לשדה הראייה וליכולת של הנהג לראות משתמשי דרך אחרים. אם בעתיד ייקבעו אפשרויות נוספות לציפוי באזור זה, נכון שהן יהיו מבוססות על דרישות מדידות וברורות ולא על התרשמות בלבד.
בחלק האחורי של הרכב יש יותר מקום לגמישות.ציפוי החלונות יכול לספק פרטיות לנוסעים, להפחית סנוור והשפעת שמש וליצור מראה אחיד יותר לרכב.
לדעתנו נכון לשמור באזור זה על כללים ברורים שמאפשרים לנהג לדעת מראש מה ניתן לבצע.
השמשה האחורית צריכה לקבל הגדרה נפרדת מחלונות הצד האחוריים. הפרדה ברורה בין שני האזורים יכולה למנוע חלק גדול מהבלבול הקיים כיום אצל בעלי רכבים.
אחת האפשרויות להסדרה ברורה יותר היא יצירת תיעוד פשוט של הציפוי שהותקן.
לדוגמה, ניתן לשקול מסמך הכולל:
כך יהיה קל יותר לבעל הרכב לדעת מה מותקן ברכב וגם לבצע בדיקה בעת הצורך.
אם קיים צורך רפואי מוכח בהגנה מוגברת מפני השמש, לדעתנו נכון שיהיה מסלול ברור ומוסדר לבחינת מקרים כאלה.
גם כאן המטרה היא ליצור תהליך פשוט שבו הנהג יודע מראש מהם התנאים ומה נדרש ממנו.
כללים פשוטים ומדידים יכולים ליצור יותר ודאות לכולם.
לנהג – לדעת מראש מה ניתן לבצע.
למתקין – לעבוד לפי דרישות ברורות.
למכון הרישוי – לדעת בדיוק מה לבדוק.
לגורמי האכיפה – לעבוד לפי אותם כללים.
כך ניתן לשמור על הבטיחות ובמקביל לצמצם פרשנויות ומחלוקות.
כיום קיימים סוגים שונים של ציפויי חלונות, בהם ציפויי פחם, קרמי וננו־קרמי. רמת הכהות לבדה אינה מספרת את כל הסיפור. גם סוג הציפוי והטכנולוגיה שלו משפיעים על המראה ועל הביצועים מול השמש.
לכן לדעתנו גם דיון עתידי בתקנות צריך להתייחס לטכנולוגיות הקיימות כיום ולא רק למראה הכהה של החלון.
למידע על סוגי הציפויים ורמות הכהות ניתן לעבור לעמוד חלונות כהים לרכב.
נכון להיום, המתווה שמוצג במאמר אינו שינוי חקיקה שאושר ואינו תקנה חדשה שנכנסה לתוקף.
זו הצעה לדיון של מרוול ציפויים על דרך אפשרית ליצור בעתיד כללים ברורים יותר בתחום.עד שיהיה שינוי רשמי, יש לפעול בהתאם לתקנות הקיימות.
המטרה אינה לאפשר כל רמת כהות בכל חלון, אלא ליצור מערכת שבה הנהג יודע מה ניתן לבצע, המתקין יודע לפי אילו כללים לעבוד והבדיקה מתבצעת בצורה אחידה וברורה.
לדעתנו ניתן לשלב בין בטיחות, טכנולוגיית ציפוי מודרנית, נוחות לנוסעים וכללים פשוטים להבנה.
למידע על המצב החוקי הקיים ניתן לקרוא את המדריך לתקנה 356ד וחלונות כהים ברכב.
